יורם חמו, מנהל מרכז ההדרכה של הרט"ג באילת. איש ידיעת הארץ שמתגורר בערבה. קיבל את פני בשמחה. שיחה קולחת על היחסים שבין אדם וטבע בנגב. לפניכם תמצית הראיון. מזמין אתכם להכנס ולקרוא את הראיון המלא שיפורסם בימים הקרובים.
עוד על יורם, מרכז ההדרכה, רט"ג תוכלו למצוא בראיון המלא.
בוא נתחיל בנתונים. תחלק לי בבקשה את הנגב לפי אחוזים
80% מהנגב הם שמורות טבע ושטחי אש. חלוקה סימטרית בינייהם. שהרבה משטחי האש הם גם שמורות טבע. 10% שטחים אורבנים.
קרוב לשעה נסענו כדי לחצות את מפעלי צין. בדקנו בויקיפדיה ומדובר ב250,000 דונם בחסות המפעלים.
אני לא בקיא במספרים, אבל זה הגיוני לכל שטחי מפעלי כי"ל זה תאגיד ענק. כזה מספר נשמע הגיוני.
זה מספר מאד גדול אבל הם מתחייבים אחרי שהם עושים כרייה וחציבה לעשות שיקום.
קיימת קרן לשיקום מחצבות. בכסף שהפרישו חברות הכריה והחציבה משתמשים לשיקום נופי ואקולוגי.
איך עושים שיקום אקולוגי?
מפזרים זרעים. מנסים לייצר תשתית שבעלי החיים יחזרו לשטח. זה לא פשוט. יותר פשוט לעשות שיקום נופי, הוא יכול להערך שנה. שיקום אקולוגי יכול המשך שנים רבות.
הקרקע בנויה משכבות גאולוגיות. איך אפשר לשקם גאולוגית קרקע חצובה?
לוקחים את השכבות העליונות (בערך מטר), מרימים אותן כמו שהן ושמים אותן בצד. מבצעים כרייה, מחזירים את התפל ומכסים יפה עם אותן שכבות שהרימו בתחילת התהליך. בשביל שהכל ישוב לקדמותו מדובר בתהליך של עשרות ואפילו מאות שנים.
מה דעתך על זה?
אין לנו ברירה. אי אפשר להגיד שלא לוקחים שטחים ומפתחים אותם. אנשים חיים פה במדינה הזו. ישנה חלוקת משאבים: שטחים ערכיים יוכרזו כשמורות טבע, שטחים אחרים לצרכי פיתוח.
שטחים ערכיים כמו הרי אילת, מכתש רמון, הר כרכום. אין הפקרות של שטחים שהם אינם שמורות טבע. זה מצויין מבחינתינו.
רוב עובדי הרט"ג מסתכלים על זה בחיוב כמוך? על הדינאמיקה שבין אדם לטבע.
תשמע, אני אופטימי חסר תקנה. אני מגיע מתחום החינוך. אני לא יכול להרשות לעצמי לא להיות אופטימי. אנחנו עובדים עם דור האזרחים הבא, הנוער שאנחנו מחנכים היום בעוד מספר עשורים עתיד לעצב את החברה הישראלית. אני ושותפי, בתחום החינוך בקהילה, מגיעים למאות אלפי אנשים בשנה. יוצקים תוכן וערכים בעולם המושגים של דור הבא. לחלוטין יש ברט"ג אנשים שרואים את הדברים אחרת. פסימיים, ואומרים שאנחנו הולכים לפגיעה מתמשכת בערכי טבע. כל המהלך שמתרחש בעשרות השנים האחרונות בנושא של מחאות שעוסקות בנושא סביבה- יש הצלחות ויש כשלונות.
דוגמא לכישלון, תחנות הכוח הסולריות. מעבר לזה שזה פוגע בנוף זה גם פוגע בקרקע. אתה לוקח שטח מישורי שיש בו בתי גידול ייחודיים שיש אך ורק במישורים. המשמעות של תהליך בו יותר שטחים מישוריים בנגב הופכים לשטחי פיתוח, היא שזוחלים, מכרסמים, צמחים ויונקים לא יחיו שם יותר. מדובר בשטחים אדירים.
כשנסעתי בזמנו את כביש 10 ראיתי מהר חורשה את תחנת הכוח באשלים. מתחתי קו אווירי. 42 ק"מ. זה והנסיעה בשטחי המפעלים של צין פתחו לי את הפצע בלב.
קוראים לזה קיימות. מצב שבו אדם מצליח לקיים את עצמו ותוך כדי למזער את הנזק הסביבתי עד כמה שניתן כדי לאפשר קיום לדורות הבאים. לשם אנחנו שואפים. זו משימה לא פשוטה. בהרבה פעמים אנחנו משאירים צלקות לדורות הבאים. אנחנו יכולים לבדוק את זה בטווח של עשרות שנים קדימה, אולי בדור הבא נדע להבין מה ההשפעה. כמובן שיש גם שינוי אקלימי, תראה מה קורה היום לכדור הארץ הכל משתנה.
לא מזמן מזמן התפרסמו כתבות על 12 שנים שנשארו לנו למנוע מצב בלתי הפיך.
רק נשאר לקוות שנתפקח. הרי אנשים לא יפסיקו לסוע במכוניות. אולי יהיו מכוניות חשמליות וזה ימזער את הנזק בצורה משמעותית.
מצד אחד אתה לא כועס על המין האנושי, עושים מה שיש. מצד שני אתה אומר שאנחנו צריכים להתפקח.
לגמרי, החברה האנושית נמצאת במבחן, זה לא חמישה אנשים. זה 7.5-8 מליארד בני אדם. כמובן שהמעצמות הגדולות הן שיכריעו את המערכה ה G-7, G-8 הן המעצמות התעשייניות הגדולות שגם פולטות את מרבית גזי החממה.
בהצלחה לנו
הצלחה שלנו זו הצלחה של הכדור. אין ברירה.
תגובה אחת