את הטיול בחרתי לעשות עם טנדר ישן, עם כלבה צעירה ושובבה, עם מצלמה ועם קהל שותפים נרחב. כל אחד מהם משך לכיוון שלו כדי לקבל את תשומת לבי. רקדתי יחד עם שותפיי למסע ובכל עת נכחתי יותר במקום אחר, לפי תנועות הלב ולפי הצורך של כל אחד מהם.
כששואלים אותי אני עונה בחצי גיחוך שאני אבא למשפחה ואני מחלק את האנרגיות שלי בין בני הבית. פעם אחד צריך מוסך, פעם האחרת בורחת, פעם זה יש צורך לתעד… אין ספק שהחוויה הייתה אחרת לגמרי אם הייתי מוותר על אחד מהם.
אחת לכמה זמן, מהדהדת בי השאלה הטורדנית: לשם מה? בישירות של אמת שמאיימת להתגלות היא דורשת "מרבה נכסים, מרבה דאגות". למה אני צריך את הבלוג הזה? כמה השקעה! והיא כל הזמן מצריכה תשומת לב, למה היא לא הייתה יכולה להיות פשוטה יותר? אולי אחזיר אותה לבית אימי? והרכב שמכריח אותי להיות עם יד על הדופק בכל רגע נתון. לשם מה אני צריך את כל זה? אולי היה עדיף אחרת? השאלה "לשם מה?" היא רלוונטית תמיד, אי אפשר לשלול אותה. מה שנותר לי זה להתאמת איתה פנים מול פנים.
לשמחתי הרבה, ההתמודדות עם השאלה הזו מעמיקה ומבססת את היותי בהן. קודם כל מתחזקת התשובה לשאלה המאיימת הזו, ובנוסף גם עוזרת לי להיות מדוייק יותר בתוך הריקוד וחלוקת האנרגיות בין בני המשפחה- בינייהם וביני. לכן יוצא שאחרי כל פעם שאני מתכתש עם עצמי בשאלה הנוקבת הזו, אני יוצא חזק וממוקד.
התשובה המחודדת והמחוזקת היא מרבה נכסים מרבה אפשרויות. אמנם הם גבו ממני מחירים כבדים (כמו שקראתי להם קודם 'דאגות'), אבל האפשרויות שהם נתנו לי היו כבירות ואיפשרו לי להתאים את המסע לשגעונות ולחלומות האישיים שלי.
לפרט?
- צ'ולה המתוקה שלי איפשרה לי לא להיות בודד אף-פעם. תמיד יש מי שיקשקש בזנב כשתפקח את העיניים. זו מתנה שקשה לתאר. נוסף על כך, לילות שישנתי במקומות מסויימים ונוכחותה אפשרה לי לישון בשקט,
- לא כל אחד זוכה לעבד את החוויות שפוקדות אותו, הבלוג שימש יומן מסע אישי איתו עיבדתי וחשבתי על תלעות היומיום במסע. וגם תקשורת איתכם, שותפים יקרים למסע. בזכות הבלוג פגשתי אנשים מיוחדים שטיילו, הזמינו להתארח, יעצו וכיוונו.. וכמובן פתחו לי צוהר לעולמם האישי ומעורר ההשראה.
- והרכב זיכה אותי במסעות, במקומות ובחוויות שיהיה לי קשה לתאר לכם במילים. ימים ארוכים של מנוע ושיטוטים. ימים ארוכים של מקומות מרגשים, אנשים ואתגרים שלא היה לי יוצא לחוות בלעדיו.
בנוסף, כל אחד מהם גם לימד אותי שיעורים מעצבי תודעה שעליהם אפרט בהזדמנות אחרת.
אבל בינתיים,
שורה תחתונה,
כל בחירה בכל צומת מובילה לדרך מופלאה.
הבחירות שלקחתי, בלי להתכוון היו בחירות שיובילו אותי לצמתים מרובות באפשרויות, שמתוך אלו כל-כך נהנתי לבחור את הדרך בה אלך!
ובזכות המשפחה הזו, משפחת רישומים, ארץ ישראל הפכה בשבילי לארץ הצמתים, הדלתות ואינסוף האפשרויות.
אי אפשר לבקש יותר מזה.
אי אפשר.
3 תגובות
טוב להיות שלם בדרך שלך, איזה כיף לקרוא! איקו אתה מופלא! מלא געגועים.
איזה כיף שאת איתי, זה נפלא!
תודה
שבת שלום לכולם!