הממלכה הנסתרת של גבול מצרים

אחרי שבוע אינטנסיבי של למידת המערכות והמנטאליות של כל העניין הזה. שבתי אליכם עם חוויות אין קץ. מטורף לחשוב שזו רק ההתחלה!

ביום שלישי התחלנו להסתובב. חמוקי ניצנה ותל ניצנה. היו שם חיים ועוד איזה חיים. שרידים של הרכבת העות'מנית. פגשנו בצהריים את אפרת בקדש ברנע. ישנו לכוס קפה, קישקשנו והיא התפנתה לעיסוקיה. נשארנו אצלה להתאפס ולעכל. יצאנו מקדש ברנע אחרי הדלקת נרות קהילתית (למען האמת הקהילה עצמה לא הכניסה את אורחיה בצורה רחבת לב כמו המארחים הנעימים) בערב אספנו את שירלי וירדנו לעזוז. שם פגשנו את גלבוע גולן והוא סיפר לנו על החיים בעזוז. באופן כללי פתחת ניצנה זה מקום מרוחק אבל בעזוז יש אורח חיים אחר. אפרת סיפרה לנו על חיים קהילתיים בהתרגשות ואמרה שאלה חיים שלא יכלה לקבל ולאפשר לילדיה באף עיר. בעזוז הבנתי שבעיקר אנשים רוצים את השקט שלהם. ובואו נאמר שקהילה זה רעש. אורח חיים מאד מעניין של 'חייה ותן לחיות'. זה עובד.

ברביעי קמנו לראות את הישוב באור יום. הסתובבתי עם מצלמה כמו תייר זר בירושלים… והתחלנו להתגלגל דרומה על כביש 10. עצרנו בתצפיות להנות מהנוף ומהאוויר. נכנסנו לשטח מהכביש של בה"ד 1 לכיוון הר עידו. טיפסנו אותו, סופסוף לחלוץ עצמות. הספקנו להגיע למצפה רמון לקראת החשיכה. שם הורדנו את שירלי והלכנו להתארח את קובי. קובי הוא חבר שהכרתי כשעבדתי בפארן. הארוח כלל ג'אם על המכתש לקראת שקיעה, ארוחה טובה והמון אנשים מכל הסוגים שישבו בסלון אחד. ככה זה נגמר..

[youtube https://www.youtube.com/watch?v=hcjBogMoX9g&w=560&h=315]

בחמישי אחרי בירורים חוששים אך מתרגשים של שטפונות החלטנו שלא הפעם. יש עוד מסע שלם ואנחנו רוצים לכבוש את כביש 10 ואוצרותיו. אז בחרנו לברוח מהגשם ולרדת דרומה. אספנו את רמון (אחי הגדול) במצפה בשעות הבוקר והתחלנו להתגלגל דרומה. כביש 10 דרומית ממצפה. יש איזור בארץ שנקרא הנחלים הגדולים. לקח לנו בערך שעה לחצות אותם. על כביש. נסיעה ממוצעת של 75-90 קמ"ש. שעה נסיעה. לא יאמן. ככ גדול. רצינו להכנס לאיזור צניפים מהכניסה המערבית. נכנסנו לשביל וגילינו אחרי חצי ק"מ שצה"ל חסם את הדרך והקים סוללה שנמתחה ק"מ ספורים (לכל כיוון). אחרי כמה נסיונות הבנו שלא תהיה ישועה וחשבנו על תוכנית נוספת. ירדנו לישון בחולות כסוי במחשבה שלמחרת נצא לצניפים. דורקה התקרקר לקראת הלילה. פתחנו לראשונה את יריעת הברזנט שרכשתי ועשינו ניסוי מערכות. התוצאה: טוב מאד אך טעון שיפור. לאט לאט. באמת ירד עלינו גשם וכלום לא נרטב כי הברזנט עשה את עבודתו כראוי.

ביום שישי בבוקר התחיל סוף שבוע מטורף שנגמר בשיא קארמתי לחלוטין. בפוסט הבא 🙂