לא פעם כתבתי על מפגשים שמרגשים אותי. להזרק למפגש אנושי חדש זה לא דבר פשוט, לפעמים גם דורש אנרגיות ואיפוק. אורחות חיים ודעות מוצפות ומחפשות הבנה מהצד השני. זה מחזה שמענין להתבונן בו וללמוד על עצמי ועל העולם.
ביום שלישי האחרון נסעתי למקום מגורי כדי להצביע. למחרת יצאתי בטרמפים חזרה צפונה. חמישה אנשים פגשתי בנסיעה הזו וכל אחד לקח את שיח לכיוון לאחר לחלוטין.
אי אפשר שעננת הבחירות לא תלווה את דרכי. באחת הנסיעות עצר לי בחור בן 24 מעלי, סיפר לי על שני ילדיו, על אישתו ה"גיבורה", ועל החתונה תוך כדי השירות הצבאי. גם סיפר על כוונה להכנס לשורות הביטחון וכך לפרנס את משפחתו.
רגע לפני שיצאתי לדרך עצרתי לנשום קצת את הרי יהודה.
בשלב זה הבנתי שעתיד להיות מפגש מעניין, ההבדלים ביניינו צועקים שהרי אני רחוק 'במקצת' מהמציאות שפוקדת אותו. הוא שאל אותי לאיזו מפלגה הצבעתי. לא התמהמהתי: כחול-לבן. סיפרתי לו על תמונה שלא יוצאת מראשי: ההפגנה בכיכר ציון אחרי אוסלו, מדי האס.אס וביבי שעמד על המרפסת (הופתעתי שהוא לא ידע לפני). לא הייתי בגיל של לזכור משהו, אבל סיפורים מאִמִּי וכמובן סרטי וידאו בנושא.
הוא הצביע לאיחוד מפלגות הימין, ומשם הוא גלש לפיתרון מדיני.
בגישת "ארץ ישראל השלמה" הוא אמר דברים כמו "הם קיבלו את ההזדמנויות שלהם כבר" ו"סכין בגב" ועוד. ואני? אני בעיקר דבקתי במחשבה שהסיטואציה הרבה יותר מורכבת מפיסת אדמה. מדובר בשינוי תרבותי הרבה יותר נרחב! "אני לא יודע להגיד אם זה היה מהלך נכון, קטונתי" אמרתי לגבי החזרת שטחים, "מה שכן- זה בטוח מורכב, ואם היה מי שימשיך את התהליכים האלה, אולי היינו חיים כאן בשלום ובנחת."
טענותיי נפגשו באזנים ערלות ותהום רחבה נפערה ביניינו. הוא המשיך בקו מחשבה מסויים ולא היה מוכן בכלל לשמוע שהמציאות לא שחורה ולבנה, ופשוטה להכרעה.
הכתה בי המחשבה על הנרטיב- זוהי התהום שסיפרתי עליה! זה כל-כך חזק, כל כך מוחשי! אנחנו גדלים בתוך אידיאלים מסויימים שמוכתבים על ידי הסביבה. והופס, נהים האידיאל הזה בעצמינו. אותו האידיאל בקע מתוכינו והיה קשה מאד לגשר על הפער.
אחרי חלופת מילים קשות ושיא של ויכוח שיתפתי אותו במחשבותיי. הצלחנו לחזור לאחור וסיימנו את השיחה בהערכה הדדית ובאי הסכמה. הגענו למחלף קסם, שם הוריד אותי ונכנס לכביש 5 בדרך לעלי.
[youtube https://www.youtube.com/watch?v=wqGDaNmMyiU&w=560&h=315]
אי אפשר שלא לצרף את המילים האלה אחרי החוויה הזה…
הייתה לי חוויה עוצמתית מאד בסיטואציה ובהתנגחות. אני שמח שנוכחתי בה, וגם שהתפקחתי וידעתי להסתכל על הדברים אחרת תוך כדי השיחה.
אחרי המתנה קצרה עצר לי זוג חרדי בחיוך רחב. ואחרי ששיתפתי אותם בחוויה המכוננת שעכשיו חוויתי ובזה שהבחור לא הכיר את הסיפור של כיכר ציון, זה האוחז בהגה אומר לי: "אה הוא לא הכיר? אז אני הייתי מאלה שצעקו 'בדם, באש, את רבין נגרש'".
כביש 6 צפונה
גם איתו ניהלתי שיחה בנושא. היא הייתה עמוקה, מורכבת ולא מתנגחת בכלל.
אללא יוסטור. איזה יום מטורף.
[youtube https://www.youtube.com/watch?v=smVNYSPoGvs&w=560&h=315]
2 תגובות