השבועות האחרונים היו לי אינטנסיביים מאד. עשיתי איזונים לא טובים והלקתי את עצמי עצמי. תמיד הרגשתי חוסר. מרגיש כמו טובע בין משימות ויעדים, שרובם אמנם קשורים אלי ולשאיפותיי אבל ברור שהמשמעות של לטבוע במשימות היא להחטיא מטרה. המחוייבות כולה היא אמנם אל עצמי, שזה מסתדר יפה עם הרעיון של המסע שבחרתי לעצמי. אבל מחוייבויות רבות מצטלבות ואני מגיע למקום של חוסר ומרדף אחרי הזנב של עצמי.
לא לשם כך התכנסנו.
אז אחרי כמה ימים של מחשבות הגעתי למספר החלטות. לבינתיים הן מישבות את רוחי ובלי נדר יאפשרו לי להמשיך להתגלגל בלי להטריד את עצמי במה שלא אלא להנות ממה שכן.
- החלטתי לכתוב פחות בבלוג. הרגשתי שהצלחתי לכתוב את חיי המסע בצורה תוססת ומעניינת, הביקורות שקיבלתי היו מחממות ונעימות. אבל הכתיבה שאבה ממני כוחות וזמן רבים. דעתי חגה סביב משימה זו ומנעה ממני לכתוב פוסטים אישיים ומהותיים יותר כמו זה, או מידעיים ועיניינים יותר כמו פוסטים אחרים שמופיעים על הדף הראשי (אלה הממוספרים). ובהתאמה החלטתי להשקיע ברשתות החברתיות וכך להכניס אתכם לחיי המסע.
- לטייל עם צ'ולה זה לא תמיד כיף. היא רודפת אחרי בעלי חיים כמו לביאה והיא תמיד חוזרת, למעט פעם אחת שהיא באמת נאבדה ופקח של הרשות מצא אותה. החשש שמא יקרה לה משהו כשהיא רצה אחוזת אמוק, החשש הקטן שהיא לא תחזור מלב-ליבו של המדבר הצחיח, מכרסמת. כשזה קורה אני עוצר הכל ומתיישב להפסקה ארוכה, גם אם הייתה כזו לא מזמן- שלפחות תדע לאן לחזור. לכן אני מטייל איתה בעיקר עם רצועה וזה מוציא מהכיף. מכאן נבעו שתי הבנות מהותיות: האחת, גם אם אני רוצה לטייל רגלי, אולי עדיף טיול רכוב. השניה, היא לא חייבת לטייל איתי. אפשר להשאיר אותה למשמרת ואפשר שהיא תשמור על הרכב. מעניין שהיא לא הייתה כזו בעבר ובטיולים היא הייתה רגועה יותר, אולי היא שינתה 'פאזה' בטיול לכלבת משמר אמיתית.
- אנתב את המצטרפים אלי לימים מרוכזים. אצא למסע של שלושה/ארבעה ימים גדושים ומושקעים בכל שבוע ובשאר הזמן אנוח. לא בהכרח אתמקם במקום אחד ואולי אפילו אנצל את הזמן הזה לבקר ולשמוע קהילות מעניינות ולבקר במקומות שנכונים לי. אולי קמפינג, אולי להתארח איפשהו. העיקר להיות בקצב נינוח ולנשום את המסע שלי, לנשום את עצמי.
הרדיפה אחרי רשימת היעדים קשה ובעצם היא, גם היא, מוציאה מאיזון.
שבוע הבא אני עתיד להעביר את הרכב טסט, בלי נדר. ואז יתחיל דף חדש. באופי שאני אני כזה- רץ. לרוב אני מצליח לתת תשומת לב ראויה לכל המחויבויות שלי, ולפעמים לא. זה שיעור חשוב על איזונים, בלמים ורדיפת הטוב. שלי.
שבת שלום לכולם!
תגובה אחת
המסע שלך, הוא בעיקר מסע אישי ורוחני. התובנות שעולות בך מלמדות שאתה פוסע בדרך הנכונה והמעצימה שלך. בהצלחה אלבי