029. רמאדן כרים באמצע המדבר

029. רמאדן כרים באמצע המדבר

השבוע הגיע לגסטהאוס אורח בשם אלעד והתיידדנו. ביום רביעי אחר צהריים נסענו לגב ימין, בערך 20 דק נסיעה בירוחם לכיוון שום מקום בלב המדבר בין המכתש הגדול לקטן. חונים את הרכב וממשיכים ברגל כעשרים דקות עד בריכת מים יפיפייה. אני בדרך כלל נמנע מלהשאיר את הרכב באמצע המדבר ונוסע למעיינות שבהם יש קשר עין עם החניה או נוסע בטרמפים. יש הרבה מי שהיה רוצה לקחת את הרכב לעצמו בלי רשות…

גב ימין. רישומים באהבת הארץ
גב ימין. בהזדמנות אחרת.. צילום: טלי פרילוצקי

משהו גרם לי להשאיר את הרכב וללכת על אף הדאגה. כשהגענו לגב, אמרתי לאלעד שאני בלחץ וממהר לחזור לרכב, אטבול את הגוף ואחזור. "אחכה לך שתחזור" אמרתי, "אני לא ממהר לשום מקום". אלעד באמת החליט להשאר בגב עוד קצת ולחזור בנחת.

כשראיתי את הרכב מרחוק נרגעתי. האטתי קצב, צולה איתי והשמש שוקעת, הכל בסדר. הגעתי לרכב, הנחתי את הדברים ונתתי לה לשתות.. מרחוק אני רואה קבוצת רכבים חונים במן צורת ח' כדי להתמודד עם רוח המערבית המצליפה של השעות האלו.

הלכתי לקשקש עם הקבוצה ההיא עד שאלעד יגיע. ככל שאני מתקרב אני רואה שטיחים בדואיים. הבנתי שבאו כמה חבר'ה לשבור את הצום יחד. "אהלן" אני אומר,"קיף חאלק? באתי להגיד לכם רמאדן כרים" (מאזן איוב, שפגשתי בשפרעם לימד אותי קצת מחוקי המשחק ושינה לי את החשיבה).

רישומים באהבת הארץ. בדואים. דימונה
תכירו את סלמי. עשה רושם שהוא זקן החבר'ה, הם הסתכלו עליו שיאשר את דבריהם. הזמין אותי לבוא לבקר.

אחרי דקה כבר התיישבתי איתם סביב למדורה, התרגשתי. האמת? חלמתי לנכוח בסיטואציה כזו. דיברנו על הרמאדן, על הכפר שלהם, ירושלים שלי ועל ירוחם. בדיוק שנגמרו שיחות החולין אלעד התקשר אלי, הוא לא הבין איפה אני. קמתי להפרד מהם ואז קיבלנו הזמנה להצטרף לארוחה שלהם. ממאזן למדתי שאם קיבלת הזמנה כנראה שבאמת התכוונו להזמין אותך. ולא רק רצו לנהוג בנימוס, כמו שאצלנו ניתן לחשוב.
חייכתי, ראיתי שאלעד בדרכו אלינו והתיישבתי שוב. הוא הגיע מנותק מהסיטואציה, הסברתי לו שקיבלנו הזמנה והוא התיישב.

הג'יפים היו מאובזרים. בשר מטובל היטב הותך על הפלנצ'ה וריחו התמזג עם ריח הגחלים הלוחשות. נעשתי צמא אבל לא הרגשתי בנוח לבקש את אחד הבקבוקים.
רק לאחר מכן נפל לי ההאסימון שהם בצום מתמשך ונדהמתי. ימים חמים מאד! כששאלתי הם אמרו שאחרי שלושה ימים קשים מאד הגוף מתרגל והימים עוברים בלי בעיה. "הגוף נעשה עייף בשעות הצהריים אבל הראש עובד" אמר אחד מהם, מכונאי, מתחיל לעבוד בשש ובחצות חוזר הביתה. אחד אחר סיפר שהוא מפעיל באגר בים המלח והתעכבתי איתו על איך הוא צולח את ה40 מעלות של ים המוות בלי מים…

img_26836725596289731538006.jpg

היה כיף, הרגיש כאילו הרעב באמת לא משפיע על התודעה והמצברוח. בניגוד אלי לקראת סוף יום כיפור..
סידרו במגשים, הוציאו מעט סלטים, פיתות.
דממה.
שוב האסימון נפל. איזה שקט נעים. רבע שעה של התענגות דוממת והם חזרו לקשקש ולצחוק.

רישומים באהבת הארץ. בדואים. גב ימין. מישור ימין
רגע לפני הסעודה. היום ה24 נגמר.. אבל מי סופר?

שתינו תה, שמענו סיפורים על מה היה כאן פעם (איך הם היו משנעים מים לפני דימונה ומאיפה), אורחות החיים בכפר, צבא ויחסים משתנים לדת. צ'ולה נבחה על שועלים מעת לעת.
כל כך רציתי לסעוד פה בדרום עם בדואים בסוף יום של רמאדן. בכנות אגיד שמחסומים תרבותיים מנעו ממני לגשת וליזום, וכשכן הזדמן לי, איכשהו היו לי תרוצים טובים מדי…

img_26925674621069082891206.jpg

עד הרגע הזה. הרגע בו הדרכים הפגישו אותי עם החלום ושמטו מתחתיי כל תירוץ או סיבה טובה ככל שתהיה. החלום הוגש על מגש כסף ואני השכלתי, למזלי, לאכול ממנו בתיאבון רב.

היה טעים.

רישומים באהבת הארץ מאזן איוב שפרעם
עם מאזן איוב,בזמנו. התקשרתי לעדכן…
תודה רבה שקראתם אין עליכם!
אשמח לשמוע את דעתכם דרך תגובה בסוף הפוסט. אם בא לכם לפרגן אתם/ן מוזמנים לעשות לייק וגם לשתף אותו בפלטפורמות השונות. אם נפתח לכם התיאבון לעוד תוכן איכותי תרדו עד לסוף הפוסט ושם מחכה לכם עוד חומר איכותי ומקורי במיוחד בשבילכם😎
נתראה בדרכים,רואי שגב

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פוסטים פופולרים

מה היא ספונטניות עבורך?

כל פעם שאני מסתכל על המילים האלו אני מתמלא בגעגועים לטיול הגדול שלי. הייתה לי חצי שנה שפשוט עשיתי מה שבא לי,

מים במדבר זה דבר מורכב

כמעט נתקענו בלי מים באמצע המדבר סתם, לא כזה דרמתי, אבל יש כאן סיפור עם מוסר השכל חשוב וכמה מחשבות על הובלת