הנבטים. הסטוריה בשלושה חלקים

הנבטים. המדבר מלא בתלים ומצודות נבטיות. ואנחנו, תמיד אמרו לנו בבית הספר ובתנועה שהנבטים היו עם נודד וסוחר. מצד שני, הערים הנבטיות בנגב מעידות אחרת, שהרי נוודים לא צריכים ערי קבע.האם מישהו מכם שאל את השאלה הזו? איך ייתכן הדבר?

מושג יסוד: דרך הבשמים. דרך מסחר עתיקה שהלכו בה כבר באלף השלישי לפנה"ס. הדרך מתחילה בדרום הודו, משם בספינות סחר שהגיעו לדרום חצי האי ערב (תימן של היום, ממלכת שבא של אז), על חופי הים האדום הדרך הובילה לארץ ישראל, חצתה את הנגב עד לעזה ואל- עריש (בסיני). לדרך הזו הסטוריה מרשימה כשלעצמה וצריך להפריד אותה מהתרבות הנבטית.

נחלק את הסטורית ממלכת הנבטים לשלושה שלבים עיקריים.

שלב ראשון: מיסוד
מאה הרביעית לפנה"ס: הממלכה הנבטית קמה והשתרעה מסוריה ועד חצי האי-ערב, בנגב ובמצריים. הנבטים עסקו במסחר (בתקופה זו), הובילו בדרך הבשמים שיירות ארוכות של עשרות גמלים עם מטען יקר ערך של בשמים, משי, אבנים טובות, אספלט (שימש לאיטום ספינות(, ועוד. חיי הנוודות והמסחר היו לערך מרכזי בתרבות שלהם, למעט פטרה שאיכלסה את מי שלא יכל לקחת במערך המסחר ולימים הפכה לבירתם. חיי נדודים במדבר הובילו להתמצאות במדבר והכרת מקורות המים בו, הם בנו על הדרך מלונות דרכים (אחת ל30-40 ק"מ) וכך מיסדו את הדרך הזו והפכו אותה נוחה להולכים בה.
עיקר הלקוחות שלהם היו האימפריות הבבלית, הפרסית והרומית. בתחילת הדרך מתואר נסיון של היוונים לשעבד את העם הנבטי, נסיון שכשל. כשעלתה ממלכת החשמונאים מתוארים יחסי שכנות טובים.

מאה הראשונה לפניה"ס: אלכסנדר ינאי, מלך חשמונאי, כבש את עזה ודחק את הנבטים דרומה. הם המשיכו במלאכתם אך שינו את נתיב המסחר שלהם לדרך המלך (שעל גב הרי אדום, מואב והגלעד) וכך גם הרחיבו את תפוצת הלקוחות שלה.
בזמן שלטונו של הורדוס בממלכת חשמונאי (שהיה בעצמו חצי נבטי), סיכם עם הנבטים על פתיחה מחודשת של המסחר דרך עזה תמורת מיסי מעבר. כך הימים עברו ויחסי השכנות נשתמרו יותר ממאה שנים, שבהם ממלכת חשמונאי נפלה והאימפריה הרומית נכנסה לארץ.
תיארתי מעלה ממלכה יציבה וחזקה בעלת מערך כלכלי משומן היטב. ובכן, היא לא עתידה ליפול מהר.

שלב שני: האימפריה הרומית
מאה הראשונה:התרחשויות קרו במקביל: האימפריה הרומית פעלה להפלת המונופול שהיה לנבטים על המסחר מהודו ותימן. הקדמה הביאה את שינוע הסחורות על ידי ספינות בהקפת יבשת אפריקה. שבטים ערביים תקפו את הממלכה.
מאה שניה: לספירה, המלך הנבטי האחרון נפתח והממלכה כולה עברה לחסות הרומאים שהציעו הטבות לתושבי הממלכה. התרבות הרומית חדרה לעם הנבטי והשפיעה על טכנולוגיות בניה וכן על אימוץ אלילים רומיים בקרב הנבטים. הנבטים חדלו את עסקי הסחר. חלק ממלונות הדרכים הפכו לערי קבע ושם השתכנו הנוודים. אופן הפרנסה החדש היה חקלאות מדברית (כתבתי פוסט בנושא). כאמור, הם הכירו את המדבר ואת מקורות המים היטב, לכן היה להם פשוט להבין מה עליהם לעשות כדי "לנצח" את התנאים הסביבתיים: אגירת מי שטפונות, עיבוד והחזקת הקרקע בזמן שטפונות, ועוד (הרחבה בקישור למעלה). כמובן שהביצוע עצמו היה קצת יותר מורכב.
ובכן, הממלכה נפלה אבל העם נשאר, עומד איתן מול האתגרים שזימנו לו הטבע ואימפריה הרומית.

שלב שלישי ואחרון: פירוק התרבות הנבטית

במאה הרביעית: עם שינוי דתה של האימפריה הרומית לנוצרית (תחילתה של התקופה הביזנטית בא"י), בערים הנבטיות קיבלו את הנצרות גם כן. היום כשאנחנו מבקרים בערים הנבטיות אנחנו רואים סמלי דת וכנסיות יפייפיות.
במאה השביעית: עם עליית הכיבוש הערבי, במאה השביעית, יושבי הערים הנבטיות שוב המירו את דתם ונטמעו בין המקומיים.

אם הגעתם עד הנה, סביר להניח שהייתם סקרנים כמוני, ואם כך, אני מקווה שסקרנותכם שבעה כמו שלי. אחרי שיודעים מה הסיפור נשפך אור על הדרך, הערים וכל שטחי החקלאות הנרחבים.
בעיני? בעיקר מנטאליות חזקה שבזכותה הם מיסדו את מפעל הסחר המשומן, בזכותה הם הצליחו לקיים חקלאות עוד הרבה לפני המוביל הארצי או קידוחי מי התהום בנגב.

מקווה שנהנתם