אחרי תקופת הכנה אינטנסיבית וארוכה, הגיע היום. צ'ולה ברכב, נפרדתי מהמשפחה, הנעתי והתחלתי להתגלגל. הרבה דברים השתנו במהלך המסע. חכמה של בעל נסיון שהולכת ונצברת. חוזקות וחולשות התבהרו והתגלו, הן והאיזון בתוך 'משפחת הרישומים' (צ'ולה, הרכב, הבלוג ואני) ניווטו את הספינה למחוזות החדשים שהפכו את המסע למה שהיה.
הבנתי שאחת החוזקות שלי היא החיוך והשיח. השכלתי להאיר פנים ולתקשר עם עוברי האורח במסע. היכולת הזו לגמרי הובילה וזימנה חוויות טובות לאורך הדרך.
הטוטליות, שבה אני רואה חולשה, קיבלה פנים חדשות לאורך הדרך. שבועות ארוכים ואינטנסיביים של טיולים רכובים ורגליים, שבועות אינטנסיביים של הרפתקאות מרגשות! לא השכלתי לעצור ולנוח, לעבד, להרפות. זה הוביל אותי לקריסה אחת לכמה זמן. היה לי קשה לא להסתנוור מכל הריגושים וההרפתקאות. בדיעבד הייתי נוהג אחרת, אבל אני שלם עם ארבעת החודשים האלה, הם הביאו את הלימודים והחוויות שלהם, ואותם אני מוקיר.
אחרי אותם חודשים, בבדיקה כלכלית שגרתית, הבנתי שאם אמשיך באותה מתכונת אינטנסיבית הכיסים עתידים להתרוקן בקרוב, הרבה לפני שאני מוכן לסיים את המסע! אז החלטתי לשנות את אופי הטיול והחלטתי להתנדב לעבוד, ולטייל תוך כדי.
כך יצא שבעל כורחי נאלצתי לעצור ולהנות מהנאות שלא הצלחתי קודם: להתמסר לחוויה מקומית ואוטנטית. כסטודנט לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה אלה היו ימים מרתקים וכל גילוי היה מרגש.
במשפט אחד אני יכול להגיד שהמסע התעלה על כל דמיון. אבל זה ממש לא מספיק. אפילו לא יספיק אם אגיד שכבר עכשיו (חודש וחצי אחרי) המסע הפך לחלק אינטגרלי מהאופי שלי ומאורחות חיי:
- הבנות שהבנתי על העולם ועל טבע האדם.
- הבנות/ מסקנות/ מחשבות שהתגבשו על טיבה (גם כיעורה, אם נהיה כנים) של הארץ ויושביהה.
- אנשים שהאירו פנים, אירחו וציידו אותי פיזית ובעיקר רוחנית. רבים מהם, לשמחתי הפכו לחלק אינטגרלי בחיים שלי.
- השתפרתי בלהפוך גם את הנפילות והכשלונות לחוויות שלמדתי מהן וגדלתי.
- אותן חוזקות וחולשות שהתגלו והתבהרו בסיטואציות קיצוניות וממושכות. שמח עליהן. טוב לדעת והעבודה העצמית לעולם אינה נגמרת.
- תשוקת הדרכים, שאמנם תמיד הייתה, אבל קיבלה צורה חדשה והשתדרגה בכמה רמות.
אלה מתנות גדולות ואני אסיר תודה עליהן. יש עוד, אבל גם זה לא יספיק כדי לתאר לכם מה שאני מרגיש עכשיו. בשביל לספר ולסכם באמת, אצטרך עוד כמה פוסטים. מי שעוד לא שבע ורוצה לשמוע עוד, מוזמן/ת לכוס קפה או לבוא או להזמין את ההרצאה הבאה.
אסיר תודה לכל האנשים שהיו שם כששאלתי וכשביקשתי. הם רבים מדי כדי לפרט כאן בפוסט הזה. דעו לכם, אנשים יקרים, שלולא המפגשים איתכם, המסע שלי לא היה נראה כמו שהוא נראה ועל כן אני חייב לכם תודה גדולה!
אני ממשיך בדרכי, נוחת בחיים האמיתיים ומתחיל לזוז. אם עוד לא התעדכנתם, בקרוב תשמעו.
תודה שאתם כאן, הבלוג ממשיך לרוץ, יש למה לחכות. ביי בינתיים
