רציתי לבקר בחוות בודדים. ככה הגעתי לאבישי ול"חווה הדקלים". אבישי קיבל את פני בנועם, הציג לי את הצימר שסידר עבורי והתפנה לענייניו. כשהתמקמתי הצטרפתי וזכיתי להיות נוכח ל"יום בחיי חוואי".
חוות בודדים היושבת בין נתיבות לאופקים, על נחל גרר. כיום הוא בן 29 ומנהל את החווה כמעט עשור, אחרי שהחליט לשאת באחריות המשפחתית. בית הוריו במושב זמרת, באיזור.
אביו, ישראל, ניהל את החווה, העובדים והמתנדבים בה במשך 20 שנה ותוך כדי היה אבא לשמונה ילדים.
בגיל 12 קיבל מאביו במתנה עדר קטן. 14 כבשים ויישב אותם בביתם שבמושב. כל יום היה קם להאכיל את הכבשים ורק לאחר מכן מתפנה לבית הספר. הוא גדל והתבגר והעדר יחד איתו. בגיל 16 הוא החזיק כ-60 כבשים ונאלץ להוציא אותן מהבית במושב. לצערו בחווה המשפחתית לא היה די מקום והוא הגיע להסכם עם החווה השכנה. היא תתן לו מקום לכבשים תמורת עזרה עם הצאן.
לאותה חווה שכנה, נכנס שותף עסקי שרצה להפטר מהעדר הקטן של אבישי (שכבר הגיע ללמעלה ממאה כבשים). והציע לקנות מאבישי ואביו חלק מהשטחים שלהם ואם לא יהיה עליהם לפנות את העדר תוך חצי שנה מאותה חווה שכנה.
"אבא, בוא נמכור. עדיף למכור מאשר לגלגל את החווה בהפסד, אין ברירה" אבישי מתאר את השיח ביניהם.
"יש ברירה, תתחיל להכין מחסה ומקום לעדר שלך אצלנו- שטח זה דבר שלא מוכרים." ענה לו אביו
הכינו את החווה וכך נולד יום חדש בחווה: אבישי ואביו שותפים.
הוא התגייס לצבא, בגלל המחוייבות לחווה, התגייס בהסדר יציאות של שבוע בבסיס ושבוע בבית.
לרוע מזלו בלילה חד פעמי שהתפנה לבלות עם חברתו והשאיר את החווה החזקת משפחתו, נגנב חצי מהעדר. כשהגיע באמצע הלילה וראה את מימדי הגנבה, מרוב תסכול איגרף עמוד ברזל ושבר לעצמו אצבע. תחושת תסכול קשה נפלה על המשפחה.
ההתאוששות הייתה מאתגרת. אחד מתנדבים שראה את המצוקה הציע להשקיע בחווה. בחוזה חתום, יצאו לדרך. החווה גדלה וחזרה להיות רווחית. אחרי כמה שנים, עבר בינייהם חתול שחור והם הגיעו לבית משפט.
כשנגמרה הסוגיה המשפטית שגבתה ממנו מחיר כבד, חשב לסגור את החווה. החליט להמשיך רק עוד עונת ילודה אחת. זה היה לפני שנה וחצי (עברו מאז כמה עונות..).
"כנראה שמי שקיבל עדר כבשים כמתנת יום הולדת בגיל 12, לא ימכור אותן בגיל 29." אמרתי. אבישי הנהן בחיוך…
אבישי איש ידיים, פשוט, צנוע. מספר לי אודות חייו הקצרים בלי להתרברב בתזרימי עתק, במאות קילומטרים רבועים שהוא מחזיק בהם. הוא לא התכוון, אבל אני קיבלתי ממנו פילוספיה של חוואי מצולק ולמוד נסיון:
- הכל יש לעשות בעשר אצבעות. יש לו עובדים ומתנדבים אבל אין שני לתחושת האחריות ולניסיון שלו.
- אדמה זה לא דבר שמוכרים. לעולם.
רציתי לבקר בחוות בודדים. ככה הגעתי לאבישי ול"חווה הדקלים". אין ספק שזכיתי בחוויה מיוחדת. מעבר לשיחות ולפילוסופיה, הייתי נוכח להמלטה. התרגשתי נורא, אבישי התייחס לזה כמו מובן מאילו, כמעט.
בעודו עושה את מה שצריך לעשות, הוא אומר לי: "נפלאות הבורא".
