'מסע' זהו מושג שמלווה את חיינו ואת החברה האנושית בצורה מאד שורשית בלי שנשים לב. החל מאברהם אבינו שקיבל את הצו לך-לך, המרגלים שנשלחו לארץ כנען טרם הכניסה כדי לחזור עם ממצאים קונקרטיים, כריסטופר קולומבוס במסעו להוכיח שיש יבשת נוספת ושינה את העולם, צ'ה גווארה שבמהלך לימודי רפואה רצה לצאת, חצה את היבשת והתמקם בפרו והשאר הסטוריה.
אבל אם רגע נרד מעננת היראה לאנשים גדולים ששינו ועיצבו את עולמנו המודרני, אבקש להפנות את המיקוד אלינו- האנשים הפשוטים. אמשיך:
בתוך כל ההכנות, ההחלטה (כמעט עיוורת לחלוטין אבל אמיצה. תכף תבינו) לקרוא לפרוייקט הזה "מסע", שיחות עם שותפי מסע רבים (אורחים לרגע ושותפים באורח קבע). הגעתי לאיזשהי מחשבה ואשמח לחלוק אותה איתכם. אנסה להגדיר אותה בפשטות, לחוות דעה וגם לשמוע את דעתכם.
אפשר לומר שמסע הוא דרך שאדם לוקח על עצמו ללכת בה, והיא מוציאה אותו במקום אחר משהיה בתחילת הדרך.
אפשר להבין את ההגדרה בפשטות כי פלוני שהתחיל בתל-חי וסיים באילת…. הדרך הוציאה אותו במקום אחר מבחינה גאוגרפית. ההגדרה המילונית ל"מסע" היא: "טיול או נדודים בעלי משמעות רבה מבחינת האורך, המרחב או המטרה שלהם" (מילוג). יש גם מסע בחירות, מהלך שחמט שנקרא מסע, וגם מסע צבאי.
ואם נתעמק לרגע נצליח אפילו להתעלות עוד קצת. ראשית, אותו פלוני שסיים את מסעו באילת עבר תהליך נפשי, ריגשי, רוחני ועוד. אבל גם, ואולי בעיקר, אגיד שכל החלטה שמובילה לדרך חדשה היא למעשה מסע חדש שבסופו אדם גדל למקום אחר בכל הבחינות שמניתי בשורה הקודמת, ואולי גם גיאוגרפית.
שיתפתי את המחשבות האלה בצניעות מסתייגת עם חברי יותם. בסוף דבריי הוא חרץ והשליך אותם על עצמו: "אני לומד מוזיקה ברימון. במטרה להיות בסוף השנה הזו אדם אחר", הוסיף "לא חשבתי לקרוא לזה מסע אבל זה לגמרי ככה".
מה שהוא אמר נתן תוקף למחשבותי הנודדות. הירהרנו יחד בשאלה נוספת באותו נושא: רבים מאיתנו מפחדים להכריז על עצמם (מול עצמם ומסביב) בצאתם למסע. "כן.. מה… התחלתי ללמוד…", "לא בטוח שלקחתי את ההחלטה הנכונה… אבל נראה", ועוד. זה פחד שהוא טבעי ומובן לגמרי. פחד מלהתחייב, ציפיות, אכזבות, המחשבה של לעלות על עץ ואם לא אדע לרדת?
אני חושב שיהיה טוב ובריא יותר להתעלות על הפחד הזה. גם בגלל הכוח שבאמירה ובהתחייבות, וגם בגלל בהירות הסיטואציה של האדם מול עצמו. אדם שמכריז איפה ההתחלה ומציין לאן הוא הולך, איך הוא מתכוון להתגבר על תלאות הדרך ואיך הן יציידו אותו בהמשך המסע.
מותר להרהר, לצאת עוד לפני שהחלטת והשלמת עם הדרך. אבל צריך להבין, שבעצם היציאה למסע (כל מסע באשר הוא) טמונה החלטה. ואותה צריך לכבד כי היא לא נלקחה בעת שכרות דעת. ואם כך גם אין סיבה טובה לפחד מלהניף דגל שיתבדר בשמים: להכריז מסע. להכריז דרך.
מה דעתכם? אתם נמצאים באיזשהו מסע?
בנימה זו. מחרתיים אני יוצא לדרכי. למסע הגדול. מסכם תקופת הכנה כמסע בפני עצמו. תהפוכות עולם התחוללו בחודשים האחרונים. כ"כ נהנתי. ולחשוב שזו רק ההתחלה. מרגיש בר מזל.
בנוסף, קוראים יקרים. אשמח לשמוע מכם איזשהו פידבק. על אופן הכתיבה, התמונות, התוכן, הממשק באתר ועוד. בתגובה כאן בבלוג, בפייסבוק, בהודעה או בשיחה. אודה על שיתוף פעולה.
חנוכה שמח גבירותיי ורבותי. בואו לטייל!
4 תגובות
רואי יקר,
כיף ומרתק לשמוע את מחשבותיך. יכולה למצוא להם אחיות ואחים במחשבותיי שלי. יציאה למסע כרוכה בהחלטה, בבחירה מתוך הבנה שאנחנו מחפשים לזקק משהו, לשנות, להרחיב, להתמקד. דרושה פקיחת עיניים ואומץ לצאת לדרך.
אני מוסיפה מחשבות על ׳מסע שבדיעבד׳,מסע שאדם יוצא אליו בלא מודעות אולם כשהגיע לראש הגבעה/ההר או לתחתית המדרון הוא מביט לאחור ומבין, מסע.
תודה לך שעוררת מחשבות ובטוחה שהכתיבה שלך עוד תלווה אותי בימים הקרובים.
שתהיה דרך צלחה וטובה. שתפגוש אנשים, מקומות, יצורים ורגעים מעוררי השראה שירחיבו לך את הלב, את אופקי החשיבה ואת גבולות הנוחות שלך.
לפעמים המסע מתחיל בדיוק שאנחנו דווקא ׳קופצים מהעגלה׳ ומתחילים לשאול.
באהבה, גל.
כיף שככה התייחסת בכובד ראש.
מחמיא מאד
וכמובן, ומוסיף מאד לשיח שהתכוונתי להעלות לתודעה של כולנו.
מקווה שקוראים נוספים עיינו בתגובות וזכו גם הם
תודה רבה גל! נמשיך ונעמוד על קשר
אהבה חזרה
מותק! אני במסע חיים. לדעתי מסע זאת הדרך שבה אדם הולך בחייו במודעות. בוודאי שבמסע חיי עברתי ואני עוברת חוויות מרתקות מכל המינין. גם אתה חלק מהמסע של חיי. תצליח בן אהוב
גם אני
זכיתי
להיות חלק ממסע חייך
מסעות שנשזרו
תודה אמאלה