הטמפלרים. במחצית המאה ה-19 התארגנה בגרמניה תנועה נוצרית-פרוטסטנטית שאכן זו הייתה שאיפתה: להכין את הקרקע לביאת המשיח. ואיפה המקום הנכון לעשות זאת אם לא בארץ מולדתו של ישו? אז היה בארץ שלטון עות'מני, דבר שאולי היה יכול להעלות בעיות להגירה נוצרית לארץ אבל אלה קיבלו אותם בברכה.
להכין את הקרקע משמעו לעבוד קשה בארץ ובירושלים בפרט, לקיים מודל חיים קהילתי אידאלי והקמת כפרים יצרניים. חקלאות, מלאכה, מסחר. מחשבה מוכרת סך הכל, נשמע כמו בסיפורים של סבא זכרונו לברכה…..
יואל משה סלומון כתב בעיברית של 1877 בעיתון" יהודה וירושלם":"שמנו לבינו גם על הקאלאניאות אשר יסדו זה כמה שבעה שנים האשכנזים בני וויטינבערג (לא מבני עמינו) ובתיהם בנויות במשטר נאה, ככל ערי אירופי, ברחובות רחבות ובנינים מפוארים עד אשר האיש אשר יתהלך ברחובותיהם, ישכח כי רגליו תדרכנה בארץ הנשמה…."
בכל אופן, שלחו "מרגלים" לתור את הארץ ולהבין מה הולך כאן, עלו לארץ בגלי עליה שונים במחצית השניה של המאה ה-19 וחיו בידידות עם היהודים והערבים שחיו כאן. התיישבו בחיפה, יפו, שרונה (מרכז הבילוי היפייפה שאנחנו מכירים היום), ירושלים, אלוני אבא (עמק יזרעאל), בית לחם הגלילית ובני עטרות (צמוד לנתב"ג של היום). במהלך המאה ה-20 היו עוד נסיונות התיישבות קטנים שחלקם צלחו וחלקם לא.
הם חיו בנועם, היהודים הצרכנים היו לעיקר לקוחותיהם והערבים היו כוח העבודה הזול (הבדלים שעוד נשוב ונעמוד עליהם בהמשך בין האוכלוסיות בארץ). עם עליית הבריטים לאחר מלחמת העולם הראשונה הם התיידדו שהרי הם נוצרים ויש קווים מקבילים רבים.
עוד המשיך יואל משה סולומון: "ולעומת זאת כלימה תכסה פנינו, בזכרינו כי העמים אשר לא במני עמינו יהיו הראשונים לחונן ארצינו הקדושה – ואנחנו, עם בני ישראל, נעמוד מרחוק ולא נמהר לנחם את האם קדושה הצמאה לבניה, ולא נשים לבינו להסיר מסוה אלמנותה מפניה. "
הסיפור התחיל להסתבך עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה. ההנהגה הטמפלראית השתדלה להשאר נייטרלית אבל לאט לאט הרעל הנאצי להתחיל להראות על פני השטח. במקביל הבריטים התחילו לחשוד בטמפלרים כמשתפי פעולה, קווי הדמיון נפרדו והפוליטיקה הבין-לאומית שלחה אדוותיה גם לאדמות ארץ הקודש.
בהתחלה המפלגה הנאצית בארץ מנתה כ-14 חברים, שמתוך 2,000 זה לא הרבה. אפשר להגיד שהיו להם אינטרסים כלכליים להשאר ניטרליים. הפרעות באירופה הורגשו גם כאן אבל לא בצורת פרעות ביהודים אלא ליהפך- היהודים החרימו את הטמפלרים וניתקו קשרים כלכליים.
מערכות היחסים של הטמפלרים בארץ החריפו, נפתחו סניפים של תנועת הנוער ההיטלראית במושבות והיריבות גדלה. שנה לפני פרוץ מלחמת העולם השניה המפלגה הנאצית בארץ כבר מנתה כ-330 חברים, 17%, שזה כבר קהל שאסור לזלזל בו. הבריטים הכריזו על הסגר צבאי על חלק מהמושבות והקפידו על שעת החשכה. בהמשך הבריטים גירשו כמחצית מהטמפלרים לאוסטרליה והחצי השני נשארו עצירים.
לאחר מלחמת העולם השניה, לפני קום המדינה, טמפלרים החלו לשוב ויהודים לוחמי מחתרות דאגו להבהיר שאין על מה לדבר ואין לאן לשוב. עם קום המדינה שוחררו הטמפלרים לקפריסין כתחנת מעבר ומשם לשאר בני הקהילה שבאוסטרליה (שם הם חיים עד היום).
מעניין לשמוע שהמתיישבים בשדה אליהו (עמק בית שאן) השתמשו בקירוי המבנים הטמפלראים הנטושים בעמק לקירוי בית הכנסת בקיבוץ. מגניב, לא? וגם, אותם מבנים טמפלראים נבנו בטכנולוגיה ייחודית מבוץ שאיפשרה להתמודד עם החום הנורא.
היום אנחנו מכירים את המושבות כפנינות חן בעלות ערך נדל"ני גבוהה באופן יחסי לאיזור. ובלי קשר אלה מקומות נעימים להסתובב ולבלות בהן. טוב, לא הייתי בכולן אז קטונתי מלהעיד, אבל יש לי עוד חצי שנה לפני.
כמו שכתבתי, החוויה היא שונה ומשונה ממה שהכקתי וזכרתי מהמושבה של ילדותי. רק לפקוח את העיניים לארכיטקטורה, בעקבות הסיפורים שקראתי והאווירה הבאמת מיוחדת השוררת ברחובות המושבה.
תודה לעמי בר-אור, מורה דרך שעזר לי להגיש לכם סיפור מעניין.
שיהיה חג יורה שמח, שבת שלום וכל טוב.
תגובה אחת
כיף לקרוא!! כל הכבוד על הגשמת החלום🌸