יש שתי דרכים לחוות את שביל ישראל
מהפרספקטיבה שלי, עם הנסיון שלי בטיולים, מסעות ואנשים שמחפשים מידע וכלים ברשת (ואפילו בתור מלאך שביל לשעבר)
אני הבנתי
אפשר לחוות את השביל בנחת ואפשר לחוות אותו בלחץ.
נחת זה שם קוד ל: לחייך לאתגר, להנות מהדרך, לזהות הזדמנויות מחוץ לתוואי המקורי של השביל, לפגוש אנשים חדשים ובעיקר- להכנס לפלואו של מסע>> מאין שילוב מצב מנטלי ופיזי שמאפשר לקום כל בוקר בהתרגשות ולהמשיך ללכת למרות שלפעמים קשה.
הצד שני
לחץ זה שם קוד לחוסר ודאות שמוביל לחוסר שקט, לא לסמוך על עצמי, לא לסמוך על אחרים, להיות דבקים בתוכנית המקורית ולא זמינים לחוויות חדשים, לא תמיד קשובים לגוף כי "חייבים להספיק". זה הרבה פעמים מתבטא בלטייל בחוסר נוחות, גורם לנו להיות עצבניים, זה עלול להוביל לפציעות… אבל גם להפסיק את השביל באמצע זה פשוט לא כייפי.
ההבדל בין השניים טמון בתהליך ההכנה
אם נכין את עצמינו כמו שצריך, נכנס לכושר מתאים, נעשה מחקר מקיף על ציוד ולא נתפשר (לא חייבים לקנות אגב), נלמד כמו שצריך על השביל ועל האפשרויות סביבו, איך מתכננים יום טיול, להתחשב במז"א, עזרה ראשונה בסיסית, ניהול סיכונים ועוד ועוד…
אז
אז פשוט נהיה בנחת. כי נוכל להיות דינמיים בלי לחשוש. לשנות תוכניות בביטחון כי נדע במה זה כרוך ולא נהיה בחוסר ודאות. אנחנו נהיה קלילים במידה כי לקחנו את הציוד שאנחנו צריכים ולא יותר.. מצד שני גם לא נחסוך בציוד שחשוב לנו–> כי התנסנו בדברים מראש וידענו מה אנחנו צריכים כדי להיות בנחת- לא פחות ולא יותר.
פרטתי למעלה רשימה ארוכה של דברים שצריך להכין לשביל.. וואלה, היא חלקית. אני לא רוצה להפחיד או להוציא אוויר מהמפרשים שלכם, אני בהחלט מציע שתתכונני כראוי. תשקיעו, אל תקלו ראש. זו הדרך להגיע לשער בקיבוץ דן בתחושת ניצחון ובקלילות של מסע.
ההכנה שאנחנו עושים בספונטיול לשביל ישראל מקיפה את המסע המטורף הזה מכל הכיוונים. המטרה שלנו היא לעזור לכם ובעיקר לקצר ולמקד את תהליך המחקר והלמידה.
המטרה שלנו היא שתהיו בנחת בשביל
ותחוו אותו בביטחון ובהנאה גדולה!
דרך צלחה!
רואי מספונטיול והצוות!