קבלת פנים: כשהגעתי חיפשתי סופר-פארם. לא מצאתי. גם לא מרכז מסחרי עשיר עם רשתות כמו שרואים בכניסה להרבה ערים בארץ "ביג" או משהו בסגנון. לא מצאתי.
———
אי שם בלב המדבר ישנה עיירה. בחלקה אפשר לראות רכבות שיכונים ובחלקה השני מזכירה ישוב קהילתי בורגני.
ישנם אנשים בעיירה הזו, גם מכאן וגם מכאן. אנשים שהגיעו הנה מרומניה, מרוקו והודו. שבאופן כללי הרכיבו את המבנה החברתי של העיירה עד שנות ה80. שמאז התחילו לטפטף גרעיני נח"ל ובהמשך הגיעו חבר'ה מהישיבת גוש עציון וקהילה חרדית קטנה. ככה לראשונה הייתה הגירה חיובית בירוחם.
היום כשאני מסתובב, מסתכל, שואל ומתעניין אני יכול לראות את העיירה שגדלה לתוך המציאות הנתונה והפכה מועצה מקומית. אי אפשר להתעלם משכונות (ובניינים) יוקרתיים (שחר, תושב המועצה שאירח אותי הסביר שהמגרשים פה זולים לכן זה מתאפשר), ומצד שני בתים ישנים משנות החמישים שעברו התגנדרות כדי לצמצם את הפער הנדל"ני.
כששאלתי את אלישיב רייכנר, עיתונאי של מקור ראשון, סופר ותושב ירוחם, על יחסי הכוחות הבנתי שמרוב המגוון כבר קשה לעקוב. גידול האוכלוסין בשנות ה-80 לחלוטין שינה את פני העיר ויש רבים שמברכים על כך, אבל יש שכאלה שלא. בעיקר תלוי באינטרסיים פנימיים- שזה לא מופרך.
עוד חשבתי שהמקום הזה נראה פחות או יותר כמו ישוב קהילתי טיפוסי, כמו שאמרתי. אם כך הוא עושה הרבה יותר רעש מישוב באותו סדר גודל. לא דיברו בתקשורת על הבחירות המקומיות של שהם או של מבשרת, על אף חוסר הפרופורציות בגודל. אבל לגמרי אפשר לומר שהבחירות בירוחם סוקרו יותר מכל ישוב בסדר גודל כזה. זה מעניין. אני חושב שזה מעיד על תנופה. "המנהיגות המקומית היא חלק מזה", על פי רייכנר.
כשדיברתי עם אבישי, בעל הגסט האוס בירוחם על הסיפור עם הסופר פארם, הוא דווקא שמח על שרשתות גדולות ועסקנים טרם הגיעו הנה.
ואני חשבתי על זה שירוחם לא נמצאת על אף דרך. ערד, בדרך לים המלח. דימונה, בדרך לאילת. ירוחם לא.
אני מניח שזו אחת הסיבות לדברים המעניינים שקורים כאן.. העסקנים שעוד לא הגיעו. הזרקורים בבחירות המקומיות. הגעתם של הגרעינים והישיבה בשנות ה80.
ואולי הריחוק הזה אפילו קשור לזה שכאן, בשונה מאיזורים אחרים בארץ- מצליחים לחיות ברב תרבותיות אמיתית.
