9/12 יום ראשון: ירדתי בצומת קטורה. מן תחושה שהעולם צריך לרחם עליך. אבל אתה תופס טרמפים על כביש הערבה, עם כלבה. מי ירחם עליך? חוץ ממך אף אחד.
ישבתי בתחנה וחשבתי לאן פני מועדות. ניסיתי לתפוס אישה נהדרת בשם איה שעבדנו יחד במכינה בתקווה שאוכל להתארח אצלם אבל בגלל החג לא היה לה פנאי או מקום בשבילי.. נכנסתי למאגר המקומות והשמות שלי וראיתי הזמנה לאירוח בערבה מבחורה בשם רותם. כמעט אבוד התקשרתי אליה והיא שמחה לשמוע אותי והזמינה ברוחב לב.
הקארמה השתנתה כאמור (בפוסט הקודם) ואני השתדלתי להיות מחוייך. כעבור זמן לא מבוטל עצר לי בחור נעים מאד, אגרונום של חברת דשן ידועה. אחרי שסיפרתי לו על המסע ועל אהבתי לערבה ערכנו השוואות בינה לבין חבלי ארץ אחרים. "החקלאים של הערבה נעימים יותר", הוא אמר. גם גיליתי שבערבה יש שטחי חקלאות מצומצמים באופן יחסי למקומות אחרים בארץ. אחרי שיצאתי משחרות ב8:30 הגעתי לעין יהב לקראת 13:00.
רותם אספה אותי מהצומת הורידה אצלה בבית. חבר חדש לצ'ולה מקשקש בחצר. רותם נמהרת נמרצת יצאה מהעבודה בשבילי. "כאן השירותים, התקלקל לאחרונה הקומקום אז מרתיחים מים על הגז, תרגיש בנוח. אני חוזרת לעבודה" נשארתי לבד. התקלחתי והתנקתי מאבק ומתלאות הדרכים. אכלתי משהו התיישבתי לכתוב את הפוסט הקודם. בהמשך היום הלכנו עם הכלבים לאכול פיצה במושב, נהדר. לאורך כל חווית הבלתם הזה הרגשתי אסיר תודה על מקומי בעולם והברכות בהן התברכתי. ברוך השם. ובכל זאת זו לא הייתה חוויה נעימה. בסופו של יום קרסתי למיטה. מבסוט.
10/12 יום שני. בבוקר פגשתי את איתמר חביב. חקלאי ממושב עידן. פגשנו שינשינים שעובדים במטעי התמרים וביקרתי גם בקומונה. אחלה שנת שרות. לאחר מכן הוא לקח אותי אליו הביתה. היה קשה להתעלם מהנוף. איתמר גר בקו אחרון לפני ירדן. הרי אדום נישאים מעלה. חווארים ושטחי חקלאות מפרידים ביניינו לבין ההרים. אחרי שהתעכבתי על זה כמה דקות התיישבנו לקפה. סיפר לי על הייחוד של המושב ועל איך הוא קם. זה המושב היחיד בערבה שלא קם בעזרת גרעין נחל, אלא גרעין של בנים יורדים ושאר יהודים מהתפוצות, אותם קיבצה הסוכנות ויישבה אותם בערבה. כיום אין אפילו אחד מדור המייסדים במושב. סיפור ארוך ומעניין מאד.
בין השאר גם דיברנו על טרור חקלאי וחינוך בלתי פורמלי. חזרתי לעין יהב והמשכתי לשבת על הדברים. בהמשך היום חברים מהצבא שהיו באילת ושמעו שאני בערבה וקפצו. ראינו שקיעה והם הורידו אותי בצופר. שם העברתי את הלילה הבא אצל חבר שלי שעובד בחקלאות.
