באופן כמעט אינטואיטיבי אפשר לומר שנזירים עושים הקרבה מעוררת השתהות לטובת עבודת האל.
זה סיפור מוזר בסך הכל, הרי למה דווקא בצניעותם הם עובדים את האל בצורה המיטבית? ומה העניין עם הפרישות (בלטינית: צליבט=רווק) הזו, מה היא משרתת? ולמה לעזאזל במדבר?
הנזירות היא תרבות עילית בנצרות, מרתקת ומעלה המון שאלות.
הפרישות, הצניעות וההתבודדות מאפשרות את ההתנתקות מן העולם הגשמי והתחברות להוויה האלוהית. זה הסבר די פשוט, אני מניח. כמובן שאם נחקור עוד, נגלה עוד.
סיפור; אחד חכם בשם סאבס, מצא לעצמו מקור מים לשבת עליו, מערה לשהות בה כדי לא להשתגע מהחום של המדבר ואכל עשבים חיים. החיים במדבר קשים, ובגלל שהוא דורש מהאדם לחיות בפשטות (או אפילו סגפנות) ובבדידות בלתי מתפשרת, סאבס החליט להתמקם דווקא שם.
**
הערת סוגריים: הנזירות החלה במדבר מערב מצריים ומהר מאד התפשטה לעזה, למדבריות סוריה וכן גם למדבר יהודה. מגניב לראות איך בהתאם לתנאי אקלים וצמחייה בכל אחד מאיזורי ההתנזרות הללו, התפתחו דפוסי נזירויות שונים שההבדלים בינייהם הם בערבות ובמעורבות של הנזירים אחד בחיי השני, בתדירות המפגשים בינייהם ובביקורם במנזר (שהיווה כבסיס-אם לנזירים).
למשל, במדבריות סוריה שהן באופן יחסי עשירות בצמחיה, הנזירים בקושי מתראים ואינם תלויים זה בזה, ואילו במדבר מערב מצרים הצחיח- לא הייתה לנזירים ברירה ונוצרו מעורבות ודינמיקה קהילתית.
**
אני חוזר לסאבס. כיוון שהיה חכם גדול, באו לבקרו בלב מדבר ואפילו לאט לאט הצטרפו אליו לחיי הסגפנות המדבריים. כך נוצרה קהילה. המדבר המדובר הוא מדבר יהודה, ונחל האיתן הוא נחל קדרון (כן, זה של העיר העתיקה). אותה קהילת נזירים הייתה מתפזרת למערות מתבודדים במהלך השבוע ומתכנסת חזרה בסופו לתפילות משותפות, סעודה והחלפת תוצרים חקלאיים ואביזרים שימושיים אחרים לחיי המדבר.
סאבס היה אחד מהנזירים המשפיעים על עולם הנצרות ומערכת החוקים שהוא יצר במנזר שלו משמשת עד היום כמצפן-חוקי של "עשה ואל תעשה" בעולם הנזירות הנוצרית. המנזר שלו, המכונה מר-סבא, הוא מנזר שפועל עד עצם היום הזה ומאוייש על ידי נזירים בודדים. בסוף שנותיו של סאבס, ראשית המאה השישית, המנזר מנה אלפי נזירים!
עם קשר לסאבס, אבל לא רק, מדבר יהודה עד המאה השביעית לספירה היה מעוז הנזירות הנוצרית וזה בעיקר בשל תנאי האקלים היחסית נוחים למדבר, הקרבה לירושלים והארועים הרבים המתרחשים במדבר (בסיפורם של אליהו הנביא, דוד המלך, יוחנן המטביל, ישו עצמו ועוד).
מעניין להסתכל על כת האיסיים, [שהם לחלוטין נושא לפוסט -אם לא למגילה שלמה], גם הם חיו במדבר חיי צניעות והתנתקו מהחברה הכללית (הפרושים והצדוקים) כדי לעבוד את אלוהיהם על פי דרכם. לא אלאה אתכם,רק אספר שיש הטוענים שישו חי בחברתם תקופה מסויימת , ובכל אופן ניכרים קווי דימיון ברורים ובולטים בין תרבותם של האיסיים כפי שמתוארת במגילות קומראן לבין משנתו של ישו בכלל ותנועת הנזירות בפרט.
ביהדות, אפרופו, קיים התואר נזיר. בניגוד לנצרות, מנטאליות הנזיר היהודי מחמירה פחות, אך השאיפה דומה. באיסלם, לעומת זאת הנזירות היא חטא (מלבד הסופים וגם הם יהיו פוסט בבוא היום). ועוד נקודה מעניינת, נוכח האיסור לנזירות באסלאם, היא התזמון בין עליית האסלם ודעיכת הנזירות שהתרחשו פחות או יותר בתקופות מקבילות, הקשר בין השניים, אם בכלל.
נ.ב, התמונה צולמה כאן, במדבר יהודה, נחל קדרון, מנזר המר-סבא. וואו!
בינתיים כל טוב
תגובה אחת