004. מעשה בקבוצה שהחליטה

אם בפוסט הקודם דיברנו על חשבון נפש, מערכת היחסים שבין האדם לטבע ומה שהוא מביא איתו. אחת הדוגמאות שעמדו על לשוני (או באצבעותי) הייתה פרשיית רמת בית שמש בעמק האלה.

למי שאינו מכיר, רמת בית שמש זוהי עיר חרדית צומחת וגדלה בקצב שקשה לעקוב. בהקשרים של סדר עדיפויות ומיקומו של הטבע ומערכת הכלכלית- חברתית, אפשר להגיד שהוא, הטבע, כמעט ונדחק לתחתית סדר העדיפויות, דווקא באיזור שהיה ראוי להעלות על נס.

תוכניות בניה שאושרו והתקדמו על ידי מנהל המקרקעין במשך עשרים שנה, לדברי משרד הפנים בשנת 2012- אז, כשהפרשיה התפוצצה. את הפיתוח והבניה, רצו במשרד הפנים (השר אלי ישי ב-2014, לא יודע אם זה קשור…..) לפרוש ולמשוך לכיוון דרום ובכך לחסל כליל אתרי מורשת, תרבות וארכיאולוגיה רבים וכמובן מערכת אקולוגית שלמה שנותנת בית ומחסה לבעלי חיים רבים (בנייהם כאלה בסכנת הכחדה). בין אתרי המורשת: עמק האלה, שהוא כשלעצמו מרחב של מורשת ישראלית בלתי מעורער, חירבת קייאפה שהיא עיר מקראית מימי מלכותו של דוד, אפרופו, שם נמצאה אחת ההוכחות הבלעדיות למלכותו הכבירה של דוד באיזור והיא גם אתר שקשה לנסות לתאר איך ולמה מישהו שם רצה לבנות בניינים על התל העוצמתי הזה, ועוד אתרים רבים. תושבי נתיב הל"ה שיושב בלב העמק, גם מרגישים את הפיתוח העירוני ממשמש ובא, דופק להם בדלק האחורית ולא מבקש להכנס.

בקיצור! תוהו ובוהו. אני חושב שכל אדם בעל ערך לטבע ולאתרי מורשת ארץ-ישראליים ידע לקבוע שנעשה עוול לטבע, לתושבים המקומיים ולתרבות הישראלית על הכחדת אתרים אלו.

בשלהי 2012 התארגנה לה קבוצת תושבים מעמק האלה, בית שמש והאיזור, ואזרחים נוספים שהחליטו שהמרחב הזה הוא סיבה מספיק טובה לקום מהכורסא ולצאת למאבק. המאבק לשמירת עמק האלה טבעי ונטול התערבות עירונית בתוכו. שאיפתם הייתה לחתור להכרזה על עמק האלה כגן לאומי ובכך למנוע בניה על גבעות העמק ובעמק עצמו. אנשי המאבק כינו עצמם "ארץ דוד" ויצאו לתהליך משפטי ופוליטי כשזו המטרה שעומדת לנגד עינייהם. לצד העשיה הפוליטית שדאגה להביא פתרונות חלופיים לבניה- הפגנות, עצומות, סטיקרים, חולצות- הצמתים המו, הרשת להטה. ופעילים רבים יצאו לידי מעשה. יש שיגידו שלא היה מספיק באזז, או שלא הייתה הרטמות רחבה.
אבל לסיכומו של עניין, המאבק צלח. אמנם לא הצלחה כמו שמובילי המאבק ייחלו לה, אבל אי אפשר להמעיט מערכם של ההישגים שהתבטאו בהחלטת בג"ץ; העמק ורכס ההרים הצפוניים לו, הוכרזו כגן לאומי. אמנם רואים את רמת בית שמש מאיימת עליו מהשחקים, אבל עכשיו אפשר להניח דעתינו- הוא שמור ומוגן.

צ'ה גווארה אמר (אולי בהקשרים אחרים): בחשש שאשמע מגוחח, אומר שמהפכן מונע מרגש עצום של אהבה. (אולי עוד אחזור למשפט הזה).
אשרי הנאבקים!

עדי ואני הבוקר יצאנו לראות על מה מדובר. ביקרנו בקבר שיח' א-סלחי עם נוף מדוייק לכל הסיפור הזה, בח'ירבת קייאפה שהיא כאמור שעריים המקראית והיא מעניינת בטרוף (!), וקינחנו בביקור במנזר בית ג'מל שנמצא קצת צפונית משם אך העיר מאיימת גם עליו.
היה יום מעניין ונעים. אפילו צ'ולה חזרה הביתה עייפה ומרוצה.

נתראה בשבוע הבא