שלישי 23/12 . יצאנו לדרך. צילמתי הרבה יותר כי הידיים שלי היו פנויות ולא עסוקות בנהיגה, וגם העיניים. הגוף עובד ומוציא עשן, הראש לרוב עובד גם כן: אם בשיחות עם ישראל או בשאלות גדולות בנושאים הקשורים לטיול בעיקר ולהמשך הדרך. לעיתים תכופות דעתי מוסחת כי נגלה לעינינו פרח צבעוני או סלע בצורה מעניינת. הכל ירוק מסביב, עשב, צמחייה ושיטים בצבע ירוק טרי – ירד גשם לאחרונה.


התחלנו בנחל רחם ונצמדנו אליו לאורך רוב היום. לקראת הסוף השביל נכנס לאחד היובלים ועולה לתצפית עמרם. רואים את הערבה, אילת, עקבה וכל מה שבין לבין. בשני מקומות נתקלנו ביתדות והייתי צריך להרים את צ'ולה. היא מאוד מפחדת ולכן מנסה לברוח אחורה. כשהיא מבינה שאין ברירה היא משתפת פעולה בכניעה ונותנת לי להרים אותה – ביחד אנחנו עושים את זה ומתגברים. אחרי מצפה עמרם ירידה מזרחה לקניון ענק והליכה במישור לחניון שחורת.
אחת השיחות המעניינות הייתה על אמונה ודת. באופן כללי, זה נושא שמעסיק אותי והפעם הייתה לי הזדמנות לשמוע לעומק ובהרחבה סיפור מעניין. ישראל, שהיום הוא בן 28, חזר בתשובה בגיל 18 בסוף התיכון. "ברגע שאתה מבין שאתה לא מרכז העולם, הכל נראה אחרת" הוא אומר. אחרי שהוסכם שאנחנו פרטים בודדים כחלק ממערכת מורכבת עדיין לא ישבתי בדעתי – מה היעד? מה המטרה של כל המערכת הזו? לשם מה היא בנויה? "לעשות סדר" (נשמע כאילו זה מובן מאליו). "מוסר כללי יכול לעשות את העבודה, לא? מוסכמות חברתיות שמבוססות על מוסר כללי, וכוונה…" אני תוהה לעצמי. "זה דווקא מראה אחרת – מוסכמות חברתיות משתנות מחברה לחברה ואיתן גם המוסר הכללי. גם הכוונה משתנה שאדם שרצה להטיב עם פלוני אולי בטעות ובלי כוונה יפגע באלמוני? לכן צריך להיות סדר".

שתקנו, החלפנו נושאים, גם שטויות. צ'ולה מסביבנו מסתובבת ומרחרחת להנאתה. הגענו לחניון והתחלנו להתארגן, ישראל הכין מרק ואני שלפתי את הבירות מההטמנה. מדורה. סיימנו את היום בנעימים. הבירה התגלתה כטעות בפעם השלישית שקמתי להשתין באותו הלילה… בפעם הרביעית והחמישית רק צחוק הגורל הדהד בראשי.

קמנו בבוקר ליום חדש, שמחים ונמרצים. קפה של בוקר, תפילה, קיפולים וארגונים וקדימה לדרך. עולים את קניון שחורת, מעלה שחורת ונחל נטפים. בחיי אלוהים אמרו לי שאפשר לעשות את המסלול הזה עם כלב. אחרי ק"מ הליכה סולם נוסף וצ'ולה בדרכה חזרה. לאן? עד שאתייאש. בשלב מסוים הסתובבנו וחזרנו לחניון הלילה. צ'ולה התייאשה לפניי ונתנה לי לחבר את הרצועה לקולר. היום התחיל בעיכוב גדול.
בשלב מסוים נולד לישראל אילוץ לא מתוכנן והוא היה צריך לסיים את הטיול באותו היום. אני התלבטתי אם להמשיך לבד וזו מחשבה שליוותה אותי במשך כמה שעות. בינתיים לקחנו החלטה לקחת שביל שהולך בתוך נחל נטפים ולא על צלע ההר. רצינו להנות מהצל בשעות אחר הצהריים ולא להתבשל בשמש, החלטה שהתבררה כטעות איומה – שישה מפלים הייתי צריך לטפס יחד עם צ'ולה. יום ארוך מאוד, צ'ולה מותשת וגם אנחנו מתחילים להתפרק.
לקראת הסוף החלטתי להצטרף לישראל ללילה אצל אופיר בבאר אורה ולמחרת להתעסק בענייני הבלוג. נחל גשרון (מסלול יפייפה שהיינו אמורים לטייל למחרת) יחכה לי להזדמנות אחרת. הזריחה שכה חיכיתי לה בהר יואש תתממש בקרוב.
לרגע היה נדמה שסוף היום המתיש הזה ממשמש ובא. אך מסתבר שיש קינוח.
הפעם זה לא עוד מפל עם יתדות, אלא נקיק ארוך וגבוה שעלינו היה לטפס בתוכו. ממש באור אחרון. צ'ולה מתנגדת בתוקף ואני מנסה להרגיע אותה.
מה עושים? מה עושים? מה עושים?!
בפוסט הבא.
ביי בינתיים